כל אלמנט של השעון שאתה קורא את זה הומצא על ידי מישהו, איפשהו, מסיבה שבדרך כלל לא הייתה קשורה למה שהוא הפך.
קהיר נתנה לנו את היום. אסטרונומים מצריים חילקו את השמים ל-36 קבוצות כוכבים - דקאנים - והשתמשו בהם כשעון לילה: שתים עשרה נראו על פני לילה שלם, כך שהלילה קיבל שתים עשרה שעות והיום קיבל שתים עשרה להתאים. מכאן מגיע היום של 24 שעות, והוא מעולם לא תוקן. אותה מערכת יצרה שנה אזרחית של 365 ימים, שמצרים סירבה אז לתת יום מעובר, ולכן לוח השנה שלה נדד לאחור לאורך העונות ולקח 1,460 שנים להתיישר מחדש.
אתונה נתנה לנו את המכונה. מנגנון Antikythera, שנשלף מספינה טרופה בשנת 1901 והוכר כמכשיר מכוון בשנת 1902, נבנה בסביבות 150-100 לפני הספירה. הוא חזה ליקויים, עקב אחר התנועה הלא סדירה של הירח, הראה את כוכבי הלכת וספר לאחור את המחזור האולימפי. שום דבר בעל מורכבות דומה לא הופיע במשך 1,400 שנה.
רומא נתנה לנו את לוח השנה. בשנת 1582 גרגוריוס ה-13 מחק עשרה ימים, וחשוב מכך, תיקן את חוק השנה המעוברת: מתחלק בארבע, למעט מאות שנים, אלא אם כן מתחלק בארבע מאות. הכלל הזה פועל בשקט בתוך כל מכשיר על פני כדור הארץ.
שיקגו נתנה לנו את אזור הזמן. לפני 18 בנובמבר 1883, צפון אמריקה רצה בערך שלוש מאות זמני שמש מקומיים. מסילות הברזל פשוט הטילו ארבעה אזורים ביבשת בלי לשאול אף ממשלה. השעונים של שיקגו הועמדו לאחור תשע דקות ושלושים ושתיים שניות, ולעיר היו צהריים פעמיים אחר הצהריים.
לונדון נתנה לנו את האפס. ב-1884, עשרים ושש מדינות הסכימו שקו אורך אפס יעבור דרך מעגל המעבר האוורירי בגריניץ'. כל אזור זמן על פני כדור הארץ נמדד מהקו הזה - שכפי שגילה GPS מאוחר יותר, נמצא במרחק של כ-102 מטרים מהמקום שבו למעשה נופל מרידיאן הייחוס המודרני.
פריז נתנה לנו את המטר, על ידי מדידת קשת של מרידיאן מדנקרק לברצלונה דרך מהפכה ומלחמה. לאחר מכן היא סירבה לומר את המילה "גרינוויץ'" בחוק עד 1978.
אוקלנד העניקה לנו שעון קיץ, בצורה של מאמר שהוקרא לאגודת הפילוסופיה של וולינגטון בשנת 1895 על ידי אנטמולוג שרצה יותר אור ערב כדי לתפוס עש. צחקו עליו.
ברלין נתנה לנו שעון קיץ בצורה שקרה בפועל: הוראה מ-30 באפריל 1916, להציל פחם בזמן מלחמה. בתוך שישה שבועות העתיקו אותו תריסר מדינות, כולל כמה שהיו במלחמה עם גרמניה.
קופנהגן העניקה לנו את השעון השאפתני ביותר שנבנה אי פעם על ידי אדם אחד - Verdensur של ינס אולסן, שתים עשרה תנועות, 15,448 חלקים, מלופף ביד מדי שבוע, עם הילוך שמשלים מהפכה אחת כל 25,753 שנים.
ציריך נתנה לנו את הממושמע ביותר: שעון תחנה שהמחוג השני שלו שגוי בכוונה ל-58.5 שניות מכל 60, מגיע מוקדם ומחכה, כדי שהוא יוכל להיות בדיוק נכון ברגע היחיד שחשוב.