הידעת?
מצרים המציאה את יום 24 השעות, ואז הניחה ללוח השנה שלה לנדוד במשך 1,460 שנה
מצרים מחלקת בערך 250 עד 270 מיליון כיכרות לחם מסובסד מדי יום.
הזכאות היא חמש כיכרות לאדם ליום, הניתנות באמצעות כרטיס חכם ממשלתי, והיא מגיעה לכשני שליש מהאוכלוסייה - איפשהו בין 66 ל-70 מיליון איש.
הלחם הוא עיש בלדי, והמילה חשובה. ברוב המדינות דוברות ערבית לחם הוא חובז. בערבית מצרית זה _עיש_ — שפירושו "חיים".
הכלכלה כאן יוצאת דופן. מ-1989 ועד יוני 2024 מחירה של כיכר מסובסדת הוקפא על חמישה פיאסטרים - כעשירית הסנט האמריקאי. שלושים וחמש שנים ללא עדכון, לאורך פיחותים, מלחמות וזעזועים בשוק התבואה העולמי. כשהמחיר עלה לבסוף, הוא הגיע לעשרים פיאסטרים, והמוטבים עדיין משלמים בערך 16% מעלות הייצור של הכיכר; המדינה מכסה את 84% הנותרים.
תוכנית הלחם לבדה צורכת כ-9 מיליון טונות של חיטה בשנה - כ-3.5 מיליון מגידול מקומי ו-5.5 מיליון מיבוא, וזו סיבה מרכזית לכך שמצרים היא לרוב יבואנית החיטה הגדולה בעולם. תקציב 2024/25 הקצה לו בערך 125 מיליארד לירות מצריות.
המצרים אוכלים כ-180 ק"ג קמח לאדם בשנה. נתון ההשוואה שהציע ראש רשות התבואה הממלכתית למדינות אחרות עמד על 80 לכל היותר.
זה מעולם לא היה רק עניין של אוכל. בינואר 1977 ניסיון לקצץ בסבסוד הוליד יומיים של מחאה ארצית ובוטל. ב-2011 הדרישה הייתה ללחם, חופש וצדק חברתי, בסדר הזה.
מספר קבוע, שנשמר במשך דורות, כשכל מה שסביבו סופג את הסטייה. קהיר עושה את זה כבר הרבה מאוד זמן.
הסתכלו על שעון. הסיבה שיש לו 24 שעות במקום 18, או 36 או 10, היא החלטה שהתקבלה על הנילוס לפני כמה אלפי שנים.
אסטרונומים מצרים חילקו את השמים ל-36 קבוצות כוכבים, שהיוונים כינו מאוחר יותר דקנים. כל דקן זרח כעשרה ימים אחרי קודמו. הכוהנים השתמשו בהם כשעון לילה: לפי הדקן שעלה באותו רגע מעל האופק אפשר היה לדעת מה השעה. במהלך לילה שלם נראו שנים-עשר דקנים – ולכן הלילה קיבל שתים-עשרה שעות. היום קיבל שתים-עשרה משלו, כדי להתאים. מכאן בא היום בן 24 השעות, ומאז הוא לא שונה מעולם.
אותה מערכת הפיקה את לוח השנה. לשנה האזרחית המצרית היו 365 ימים: שלוש עונות - הגאות, הצמיחה והקציר - בנות ארבעה חודשים של שלושים יום כל אחת, בסך הכול 360, ועוד חמישה ימים נוספים שנוספו בסוף השנה והוקדשו לימי ההולדת של חמישה אלים. כל חודש התחלק לשלושה דקנים בני עשרה ימים. בתקופת הממלכה החדשה, רישומי המקדשים מראים שהיומיים האחרונים של כל דקן היו ימי מנוחה לבעלי המלאכה המלכותיים - הדבר הקרוב ביותר לסוף שבוע שתקופת הברונזה הכירה.
השעות המצריות היו במקור זמניות - שתים עשרה שעות היום היו ארוכות יותר בקיץ וקצרות יותר בחורף, כי הן היו צריכות לחלק את אור היום שהיה בפועל. שעות באורך קבוע הגיעו מאוחר יותר.
השעון: הנה הפגם, והוא מפואר.
בשנה האזרחית המצרית לא היה יום מעובר. לא אחד, אף פעם. לכן היא הייתה קצרה בכרבע יום משנת השמש האמיתית, בכל שנה, בלי שום תיקון.
התוצאה היא שלוח השנה גלש לאחור לאורך העונות ברציפות. ראש השנה והזריחה ההליאקלית של סיריוס - האירוע שסביבו נבנתה השנה במקור - חוזרים ונופלים באותו יום רק פעם בכל 1,460 שנה. חג הקציר יכול היה לחול באמצע ההצפה, ובסופו של דבר אכן חל.
בשנת 238 לפני הספירה קבע צו קנופוס, שהוציאה ועידת כוהנים לכבוד תלמי השלישי, להוסיף יום שישי לימים הנוספים כל שנה רביעית. הרפורמה לא נקלטה מעולם.
אז מצרים המציאה את המסגרת שעליה פועל כוכב הלכת כולו, ואז דחתה, במשך מאות שנים, את התיקון היחיד שהיה שומר עליה מכוונת לשמש.
מקורות והפניות
- Zawia3 (~250-270 מיליון כיכרות ליום; הפחתה במשקל הכיכר מ-130 גרם ל-90 גרם; מספר המוטבים ירד מ-76.8 מיליון ל-66.7 מיליון)
- IFPRI ו-CGIAR (עלייה מ-5 פיאסטרים ל-20 פיאסטרים ביוני 2024, עלייה ראשונה מאז 1989; "אינתיפאדת הלחם" של 1977; סיסמת 2011)
- דו"ח USDA FAS (הנהנים משלמים 16% מעלות הייצור, המדינה מכסה 84%; כ-8.5–9 מיליון טון חיטה בשנה, 3.5 מקומי + 5.5 מיובאים)
- Al Arabiya/Bloomberg (~125 מיליארד לירות מצריות בתקציב 2024/25)
- The New Humanitarian / GASC (180 ק"ג קמח לאדם בשנה)
- Food Curious (חמש כיכרות לאדם ליום; *aish* כלומר "חיים")
- University of Florida, *Egyptian Contributions to Astronomy* (הדקנים מובילים ליממה של 24 שעות)
- Britannica, *The Egyptian calendar* (365 ימים, שלוש עונות, חמישה ימים נוספים)
- Metropolitan Museum of Art, *Telling Time in Ancient Egypt* (מחזור סות'יס בן 1,460 שנה)
- ויקיפדיה, *Egyptian calendar* (הימים האפגומניים, דקנים)
- CosmoNova ו-History Rise (צו קנופוס משנת 238 לפני הספירה ונטישתו; מנוחה ביומיים האחרונים של כל שבוע בן עשרה ימים)