חצות היא לא תשובה ברורה. זו בחירה, ובמשך רוב ההיסטוריה האנושית היא לא הייתה הפופולרית ביותר.
יום צריך להתחיל איפשהו, ויש רק שלושה מועמדים: כשהשמש זורחת, כשהיא שוקעת, או באיזו נקודה שרירותית בחושך כשאף אחד לא מסתכל. כל אחד מהשלושה היה תקן לאומי רשמי, ושניים מהם עדיין כאלה.
קאירו - שם הומצא יום עשרים וארבע השעות.
אסטרונומים מצריים חילקו את השמים ל-36 קבוצות כוכבים המכונות דקנים והשתמשו בהם כשעון לילה. 12 נראו על פני לילה שלם, כך שהלילה קיבל שתים עשרה שעות - והיום קיבל שתים עשרה להתאים.
מכאן מגיע היום של 24 שעות, והוא מעולם לא תוקן. אותה מערכת הפיקה לוח שנה אזרחי של 365 ימים ללא יום מעובר כלל; כאשר תלמי השלישי הציע להוסיף אחד בשנת 238 לפנה"ס, הכוהנים סירבו. לוח השנה נסחף אחורה לאורך העונות במשך 1,460 שנים לפני שחזר למקום שבו התחיל.
ISTANBUL - שם התחיל היום עם השקיעה, עד 1926.
תחת מערכת האלטורקה העות'מאנית, השעה שתים עשרה הייתה הרגע שבו שקעה השמש. מה שאומר שהרגע זז בכל יום, וכל שעון בארץ היה צריך להיות מתוקן כל כמה ימים, כל השנה, לנצח.
לא ניתן היה לרכז את העבודה הזו. זה דרש muvakkithanes - חדרי מדידת זמן צמודים למסגדים - מאוישים על ידי מומחים שחישבו והתאימו באופן רציף כך שהעיר נשארה בערך בהסכמה עם עצמה.
חוק 697, שהתקבל באנקרה ב-26 בדצמבר 1925, ביטל אותו מ-1 בינואר 1926. המובאקיתנים נסגרו רשמית רק ב-1952.
NAIROBI - שם היום עדיין מתחיל עם הזריחה.
זמן סווהילי נספר משחר. שבע בבוקר לפי חשבון בינלאומי זה סאא מוג'ה - שעה אחת. ההיסט הוא שש שעות בדיוק, והיום והלילה פועלים כשני מחזורים נפרדים של שתים עשרה שעות.
הוא נמצא בשימוש יומיומי ברחבי קניה, טנזניה ואוגנדה. מזרח אפריקאים רב לשוניים מחליפים מערכות בהתאם לשפה שהם מדברים.
זה עובד כי ניירובי יושבת ב-1.3° דרום, שם הזריחה בקושי זזה כל השנה.
ADDIS ABABA — אותו עיקרון, פלוס שנה אחרת.
גם אתיופיה מתחילה את יומה עם עלות השחר: שש בבוקר בינלאומית היא שתים עשרה באתיופיה. לצד זה הוא פועל על לוח שנה של שלושה עשר חודשים - שנים עשר של שלושים יום פלוס שלושה עשר קצר בשם Pagumē - שנמצא כעת שבע עד שמונה שנים מאחורי הגרגוריאני.
המבנה של אותו לוח שנה הוא לוח השנה האזרחי המצרי העתיק, שעבר בירושה דרך הכנסייה הקופטית. המסגרת שנבנתה קהיר לפני חמשת אלפים שנה עדיין פועלת כאן.
פראג - השעון שמסרב לבחור.
ה-Orloj פועל על חומת בית העירייה הישן של פראג מאז 1410. הוא מציג, בו זמנית:
- זמן בוהמי ישן, שבו היום מתחיל עם השקיעה - אותו עיקרון כמו איסטנבול העות'מאנית
- זמן בבלי, שבו היום מתחיל בזריחה ושעות האור מחולקות לשתים עשרה ללא קשר לאורכם - אותו עיקרון כמו ניירובי ואדיס אבבה
- שעון מרכז אירופה - שעות קבועות, נספרות מחצות
- זמן צדדי - נמדד מול הכוכבים ולא מול השמש
לוח שעון אחד. ארבע תשובות לשאלה מתי מתחיל יום. כולם רצים בבת אחת. הכל נכון.
בכל מקום אחר בסדרה זו, עיר התווכחה על המערכות הללו ובחרה אחת. פראג בנתה מכונה שמראה את כולם והשאירה את ההחלטה למי שמחפש.