הידעת?
שיקגו הזרימה נהר לאחור, ויצאה מזה בשלום
עד סוף המאה ה-19 הייתה לשיקגו בעיה: הביוב שלה זרם לנהר שיקגו, נהר שיקגו זרם לאגם מישיגן, ואגם מישיגן היה מי השתייה של העיר. העיר שקלה את אפשרויותיה והגיעה למסקנה שהפתרון הנקי ביותר הוא להפוך את כיוון הנהר.
עם עלות השחר ב-2 בינואר 1900, פרצה קבוצה קטנה של פקידים את הסכר האחרון. זה נעשה בשקט ובמוקדם, כשרק כמה כתבים ידידותיים נכחו, כי מיזורי התכוננה להגיש תביעה כדי לעצור את זה ואיש לא רצה ששופט יגלה שהעבודה כבר הסתיימה.
התיק הגיע לבית המשפט העליון בארה"ב - תיק הזיהום הראשון שנדון בו אי פעם. שיקגו ניצחה. השופט אוליבר וונדל הולמס ציין שהמיסיסיפי אכן היה מזוהם, אבל קשה להאשים את שיקגו בכל זה, בהתחשב בכך שערים רבות קרובות יותר עושות בדיוק את אותו הדבר.
הנהר זורם בדרך הלא נכונה מאז 1900.
כבונוס: הצבע הירוק המפורסם התחיל ככלי לאיתור שפכים. עובדי העירייה השתמשו בצבע כדי לאתר הזרמות לא חוקיות לנהר. ב-1962 מישהו שפך לנהר מאה פאונד ממנו, הנהר נשאר בצבע אזמרגד במשך שבוע, וטכניקת איתור נזילות עירונית הפכה לחגיגה אזרחית שנתית.
השעון: שיקגו היא גם המקום שבו נולדו אזורי הזמן.
לפני 1883, בצפון אמריקה נהגו כשלוש מאות זמנים מקומיים נפרדים, וכל עיירה קבעה את שעת הצהריים לפי השמש שלה. בחקלאות זה הסתדר; למסילות הברזל זה היה אסון. באוקטובר 1883 נפגשו מסילות הברזל במלון גרנד פסיפיק בשיקגו ופשוט הטילו ארבעה אזורי זמן על יבשת שלמה, מבלי לשאול אף ממשלה.
המעבר הגיע ב-18 בנובמבר. הכתב של שיקגו טריביון צפה בשעון התחנה נעצר בצהריים, ומופעל מחדש תשע דקות ושלושים ושתיים שניות לאחר מכן - שוב בצהריים. העיתונים קראו לזה היום עם שני הצהריים.
המלון כבר איננו. הבניין שעומד במקומו נקרא כיום Central Standard Building ("בניין השעון המרכזי").
מקורות והפניות
- ארכיון Chicago Tribune, "In 1883, much of the nation reset its clocks on 'the day of two noons'"
- ספריית הקונגרס, "This Month in Business History: The Day of Two Noons"
- WTTW Chicago, "Reversal of the Chicago River"
- Missouri v. Illinois, 200 U.S. 496 (1906)
- WBEZ Curious City
- NPR, על מקורו של הצבע הירוק באיתור שפכים (1962, 100 פאונד)