פעמיים בשנה, בערך שליש ממדינות העולם מזיז את השעונים. שני השלישים האחרים או שמעולם לא התחילו, או שניסו את זה והפסיקו.
קצב העזיבה הואץ, וכדאי לעקוב אחריו, כי הטיעונים תמיד זהים והתוצאות לא.
איסטנבול - טורקיה ביטלה את שעון הקיץ ב-2016 וקבעה את המדינה לצמיתות על UTC+3. השעונים אינם מוזזים עוד כלל, לא לפי העונה ולא מסיבה אחרת.
סאו פאולו - ברזיל ביטלה אותו ב-2019. הנימוק הרשמי היה שהחיסכון התאייד בשקט: מיזוג האוויר החליף את התאורה כדבר שהמדינה הדליקה, ולמיזוג האוויר לא אכפת מה אומר השעון.
מקסיקו סיטי - מקסיקו ביטלה אותו באוקטובר 2022 אחרי עשרים ושש שנים. הטיעונים שניצחו עסקו יותר בבריאות ובשינה - ובילדים שהולכים לבית הספר בחושך - מאשר באנרגיה.
הונולולו - הוואי פרשה בשנות ה-60 ולא חזרה. ב-21° צפון כמעט אין אור יום עונתי לחסוך: היום הארוך בשנה נמשך כ-13 שעות ו-26 דקות, והקצר ביותר כ-10 שעות ו-50 דקות.
בוגוטה - קולומביה ניסתה את זה פעם אחת בלבד - ”שעת גביריה” של 1992–1993, בזמן משבר חשמל - וזנחה את זה בתוך שנה, מהסיבה הפשוטה ביותר שיש. בוגוטה שוכנת ב-4.7° צפון. היום הארוך בשנה נמשך כ-12 שעות ו-23 דקות. הקצר ביותר כ-11 שעות ו-51 דקות. אין מה לחסוך.
קראצ'י - פקיסטן ניסתה שלוש פעמים, ב-2002, ב-2008 וב-2009, בכל פעם בעיצומו של משבר חשמל חריף. כל ניסיון נזנח. מאז היא לא הזיזה את השעונים.
דאקה - בנגלדש ניסתה פעם אחת, ב-2009, וזכתה לסוף המוזר ביותר באוסף הזה. שעון הקיץ היה אמור להסתיים ב-30 בספטמבר. אחרי תלונות הציבור דחתה הממשלה את מועד הסיום ל-31 בדצמבר - כך שהמדינה העבירה את אוקטובר, נובמבר ודצמבר בשעון קיץ, בחורף. ניסיון חוזר ב-2010 בוטל תשעה ימים לפני מועד תחילתו.
מוסקבה - ההיסטוריה של רוסיה היא הארוכה והסבוכה ביותר: שעון הצו ב-1930, שעון קיץ של ממש שנוסף עליו ב-1981, ביטול שעון הצו ב-1991 והחזרתו ב-1992, שעון קיץ לאורך כל השנה ב-2011, ושעון תקני קבוע מאז 2014.
סידני - אוסטרליה מעולם לא הכריעה בעניין ברמה הלאומית, כי הוא בסמכות המדינות. קווינסלנד הצביעה נגד במשאל עם ב-1992. מערב אוסטרליה הצביעה נגד ארבע פעמים. ניו סאות' ויילס הצביעה בעד ב-1976 ומאז היא מזיזה את השעונים מדי שנה.
ליסבון - המקרה של פורטוגל הוא המלמד ביותר, כי פורטוגל אינה מתנגדת לשעון קיץ. היא עדיין נוהגת בו. מה שפורטוגל דחתה הוא ההסדר של ספרד: היא עברה לשעון מרכז אירופה פעמיים, בשנים 1966–76 ו-1992–96, ובשתי הפעמים חזרה בה. אגודות ההורים הן שהכשילו את הניסיון השני. ילדים הלכו לבית הספר בחושך וסירבו ללכת לישון כי עדיין היה אור.
כשקוראים את הסיבות האלה יחד, מתגלה דפוס. חישובי אנרגיה לבדם מכריעים לעיתים רחוקות. מה שמטה את הכף הם הבקרים, והילדים.