לוח שנה הוא בדיון משותף, ומדי פעם מישהו עורך אותו. כשזה קורה, תאריכים אמיתיים פשוט מפסיקים להיות משהו שקרה.
רומא, 1582. האפיפיור גרגוריוס ה-13 פרסם את Inter gravissimas כדי לתקן סטייה של עשרה ימים שהצטברה מאז ועידת ניקאה ב-325. במדינות שאימצו אותה מיד, אחרי יום חמישי 4 באוקטובר בא יום שישי 15 באוקטובר. עשרה תאריכים נמחקו. אבל הביטו היטב במשפט הזה: אחרי יום חמישי עדיין בא יום שישי. מחזור ימי השבוע נשמר בכוונה. אף אחד לא איבד יום ראשון.
בריטניה, 1752. בריטניה ומושבותיה התעקשו במשך 170 שנה, ועד אז גדלה הטעות לאחד עשר ימים. אחרי יום רביעי 2 בספטמבר בא יום חמישי 14 בספטמבר. שוב, מחזור ימי השבוע שרד. זו גם הסיבה שלג'ורג' וושינגטון יש שני תאריכי לידה מתועדים.
שטוקהולם, 1712. שוודיה עשתה את ההפך מכל השאר. במקום למחוק אחד עשר ימים בבת אחת, היא החליטה להנהיג את השינוי בהדרגה, ולדלג על כל יום מעובר במשך ארבעים שנה - ואז הוסחה דעתה בגלל מלחמה ושכחה לדלג על 1704 ו-1708, ונותרה לבדה בעולם עם לוח שנה שאף אחד אחר לא הבין. כדי לסגת היא נאלצה להחזיר את היום שהסירה ב-1700. מאחר ש-1712 כבר הייתה שנה מעוברת, שוודיה הוסיפה יום מעובר שני. 30 בפברואר 1712 הוא ה-30 בפברואר היחיד בהיסטוריה המתועדת. בשנה היו 367 ימים, ואנשים אמיתיים השתמשו בתאריך: זוג נישא באיסטד באותו יום, ולעולם לא יכול היה לחגוג שוב את יום הנישואים.
מנילה, 1844. הפיליפינים עשו משהו שונה מכל אלה. הם לא תיקנו סטייה; הם חצו את קו התאריך הבינלאומי. בגלל מסעו של מגלן מערבה ושלוש מאות שנים של יומני ספינות שלא תוקנו, המושבה פיגרה ביום אחד אחרי שכנותיה באסיה מאז תחילת ההתיישבות הספרדית ב-1565. ב-16 באוגוסט 1844 הורה המושל הכללי שיום שלישי 31 בדצמבר 1844 יימחק. אחרי יום שני 30 בדצמבר בא יום רביעי 1 בינואר 1845.
שימו לב מה מנילה איבדה ורומא שמרה. מכיוון שהתיקון היה חציית קו תאריך ולא תיקון סטייה, הפיליפינים דילגו על יום בשבוע וגם על תאריך. באותו שבוע לא היה יום שלישי.
אלסקה, 1867. המוזר מכולם. כשארצות הברית קנתה את אלסקה מרוסיה, הטריטוריה נאלצה להחליף בבת אחת גם את לוח השנה וגם את הצד של קו התאריך. אחרי יום שישי 6 באוקטובר בא יום שישי 18 באוקטובר - קפיצה של שנים עשר ימים שנחתה על אותו יום בשבוע שממנו יצאה.