לוח שנה הוא פיקציה משותפת, ולפעמים מישהו עורך אותו. כשזה קורה, דייטים אמיתיים פשוט מפסיקים לקרות.
רומא, 1582. האפיפיור גרגוריוס ה-13 הוציא Inter gravissimas כדי לתקן סחף של עשרה ימים שהצטבר מאז הגדרת הלוח היוליאני. במדינות שאימצו אותו לאלתר, יום חמישי ה-4 באוקטובר, ואחריו יום שישי ה-15 באוקטובר. עשרה תאריכים הוסרו. אבל תסתכל מקרוב על המשפט הזה: יום חמישי עדיין היה אחריו יום שישי. מחזור ימי השבוע נותר ללא פגע בכוונה. אף אחד לא הפסיד ביום ראשון.
בריטניה, 1752. בריטניה ומושבותיה החזיקו מעמד במשך 170 שנה, עד אז השגיאה גדלה לאחד עשר ימים. יום רביעי ה-2 בספטמבר ואחריו יום חמישי ה-14 בספטמבר. שוב, מחזור ימי השבוע שרד. זו גם הסיבה שלג'ורג' וושינגטון יש שני ימי הולדת מתועדים.
שטוקהולם, 1712. שבדיה עשתה את ההיפך מכל השאר. במקום למחוק ימים, היא החליטה לשלב את השינוי בהדרגה, לדלג על כל יום מעובר במשך ארבעים שנה - ואז הוסחה דעתה על ידי מלחמה ושכחה לדלג על 1704 ו-1708, והותירה את עצמה לבד בעולם בלוח שנה שאף אחד אחר לא יכול היה לקרוא. כדי לסגת, היה עליו להחזיר את היום שבו הוסר בשנת 1700. מכיוון ש-1712 כבר הייתה שנה מעוברת, שוודיה הוסיפה שנה שנייה. 30 בפברואר 1712 הוא ה-30 בפברואר היחיד בהיסטוריה המתועדת. לשנה היו 367 ימים, ואנשים אמיתיים השתמשו בתאריך: זוג התחתן ביסטד באותו יום ולא יכלו לחגוג שוב את יום השנה.
מנילה, 1844. הפיליפינים עשו משהו שונה מכל האמור לעיל. זה לא היה תיקון סחיפה; הוא חצה את קו התאריך הבינלאומי. בגלל מסעו מערבה של מגלן ושלוש מאות שנים של יומני ספינות לא מתוקנים, המושבה הייתה יום מאחורי שכנותיה האסייתיות מאז 1521. ב-16 באוגוסט 1844 קבע המושל הכללי שיום שלישי ה-31 בדצמבר 1844 יימחק. אחרי יום שני ה-30 בדצמבר, יום רביעי ה-1 בינואר 1845.
שימו לב מה מנילה הפסידה שרומא שמרה. מכיוון שהתיקון היה חציית קו תאריך ולא סחף, הפיליפינים דילגו על יום חול וגם על תאריך. לא היה יום שלישי באותו שבוע.
אלסקה, 1867. המוזר ביותר במגרש. כאשר ארצות הברית קנתה את אלסקה מרוסיה, הטריטוריה הייתה צריכה לשנות בבת אחת גם את לוח השנה וגם את קו התאריך. אחרי יום שישי 6 באוקטובר הגיע יום שישי 18 באוקטובר - זינוק של שנים עשר ימים שנחת באותו יום חול בו התחיל.