הידעת?
במשך 104 שנים, משפחה אחת מכרה ללונדון את הזמן
כדי לנהוג במונית שחורה בלונדון יש לעבור בחינה בשם The Knowledge ("הידע"), והיא נערכת מאז 1865.
כדי לעבור אותה עליך לשנן כל רחוב ברדיוס של שישה מייל מצ'רינג קרוס. זה בערך 25,000 רחובות. עליך גם ללמוד את המיקומים של כ-20,000 ציוני דרך - מוזיאונים, שגרירויות, תיאטראות, מועדונים, תחנות משטרה - ו-320 מסלולים קבועים, שקבעה רשות התחבורה של לונדון (Transport for London) במסמך המכונה "הספר הכחול".
המועמדים נוסעים ברחבי העיר על טוסטוסים עם לוח כתיבה קשור לכידון, עד חמש עשרה שעות ביום, תוך שהם אומרים בקול רם את שמות הרחובות. זה לוקח את רובם שלוש עד ארבע שנים. השיא המהיר ביותר הוא שמונה עשר חודשים. כמחציתם לעולם אינם מסיימים.
הבחינות נקראות appearances ("הופעות"). בוחן שם שתי נקודות באקראי והמועמד מדקלם את המסלול הקצר ביותר ביניהן. המפה היחידה המותרת היא זו שבראשם.
וזה משנה את הראש. במחקר שנערך באוניברסיטת קולג' בלונדון, שמונים מתאמנים עברו סריקת מוח לפני שהתחילו, לצד קבוצת ביקורת מותאמת. לא היה הבדל מלכתחילה. ארבע שנים מאוחר יותר, החניכים שהוסמכו הראו עלייה ניתנת למדידה בחומר האפור בהיפוקמפוס האחורי - האזור הקשור לזיכרון מרחבי. אלה שהתאמנו ונכשלו לא הראו דבר. גם קבוצת הביקורת לא. כשנהגי המוניות פורשים, האזור מתכווץ בחזרה.
השעון: שזו הפעם השנייה שלונדון פותרת בעיה בכך שהכניסה את התשובה לתוך אדם והניחה לו להסתובב איתה.
בשנת 1836 לאסטרונום המלכותי בגריניץ' הייתה בעיה: יצרני שעונים המשיכו לדפוק על דלת המצפה כדי לשאול מה השעה. אז הוא הקים שירות מנויים והפקיד עליו עוזר, ג'ון הנרי בלוויל.
בלוויל קיבל כרונומטר כיס מתוצרת ג'ון ארנולד בשנות ה-90 של המאה ה-18. כולם קראו לו ארנולד. פעם בשבוע הוא בדק את ארנולד מול השעון הראשי של מצפה הכוכבים - מדויק ל-עשירית השנייה - ואז הלך בו ברחבי לונדון לכ-200 מנויים, שקבעו את השעונים שלהם על ידי התבוננות בו.
הוא נפטר בשנת 1856. לאלמנתו מריה סירבו לקבל פנסיה, ולכן ביקשה לקבל במקום זאת את התפקיד, והפיצה את הזמן ברחבי לונדון בעצמה עד שפרשה ב-1892, בת 81. בתה רות קיבלה אז את התפקיד, בת 38, ונשאה את ארנולד דרך רציפי לונדון, קלרקנוול, הווסט אנד ובייקר סטריט במשך ארבעים ושמונה שנים נוספות.
רות פרשה ב-1940, בת 86. העסק התנהל 104 שנים על שעון כיס אחד.
החלק הכי טוב: חברה מתחרה, חברת סטנדרד טיים, חילקה זמן באמצעות טלגרף חשמלי וניהלה קמפיין באולמות הרצאות ובעיתונים כדי להכפיש את האישה שנשאה את הזמן בתיק היד שלה. הם לא הוציאו אותה מהעסק. ארנולד נמצא כעת במוזיאון המדע.
בשנת 1884, בוועידה בוושינגטון, הצביעו עשרים ושתיים מתוך עשרים וחמש מדינות בעד כך שקו אורך אפס יעבור דרך מעגל המעבר של איירי בגריניץ'. כל אזור זמן על פני כדור הארץ - כולל זה שבו אתה קורא את זה - נמדד מהקו הזה.
וזה מצחיק, כי הקו נמצא במקום הלא נכון.
רצועת הפליז המפורסמת שתיירים עומדים עליה בפישוק לצילומים שוכנת כ-102 מטרים ממערב לנקודת האפס לפי ה-GPS. זו לא טעות שמישהו עשה. איירי יישר את הטלסקופ שלו ב-1850 באמצעות אגן כספית, שמתיישר עם כוח הכבידה המקומי - וכוח הכבידה המקומי בגריניץ' אינו מצביע בדיוק על ציר כדור הארץ. שני הקווים נכונים. הם פשוט עונים על שאלות שונות.
הקו המצולם ביותר בעולם סוטה ב-102 מטרים, ובכל זאת כוכב הלכת כולו מכוון לפיו את שעוניו.
מקורות והפניות
- נשיונל ג'יאוגרפיק ו-Wellcome Trust (מאז 1865; 25,000 רחובות, 20,000 ציוני דרך, 320 מסלולים; רדיוס של שישה מייל; בחינות appearances)
- Current Biology/PMC, Maguire et al. (מחקר אורך של ארבע שנים על 79-80 מועמדים; עלייה בחומר האפור בהיפוקמפוס האחורי רק אצל מי שעברו)
- Big Think (מועמדים עובדים על אופנועים עד 15 שעות ביום; המהיר ביותר 18 חודשים; Blue Book)
- ScienceDaily ו-Scientific American (כמחצית מהמועמדים עוברים)
- NoiGroup (התכווצות ההיפוקמפוס לאחר הפרישה)
- המוזיאונים המלכותיים גריניץ', *The Greenwich Time Lady: Ruth Belville*
- ספריית לינדה הול, *Scientist of the Day: Ruth Belville*
- Epsom & Ewell History Explorer (מדוע ג'ון פונד הקים את שירות המנויים)
- Malys et al. (2015), *Journal of Geodesy* - סיבה לסטייה של 102 מ'
- ויקיפדיה, *Prime meridian (Greenwich)* - 102.478 מ'