הידעת?
העיר שאמרה לא לכביש
בשנות ה-60, ונקובר עמדה לקבל כביש מהיר. שמונה נתיבים, על גשר עילי, שנכנס למרכז העיר ממזרח וחוצה ישר את סטרטקונה, גאסטאון וצ'יינה טאון לפני שהוא פונה לאורך קו המים. זו הייתה התוכנית הצפון-אמריקאית הסטנדרטית של התקופה. כל הערים עשו את זה.
תושביה של ונקובר - רבים מהם האנשים ששכונותיהם היו מיועדות להריסה - נאבקו בתוכנית וניצחו. ב-1972 כבר כיהנה מועצת עיר חדשה, והכביש המהיר ירד מהפרק. כיום ונקובר היא העיר הגדולה היחידה בצפון אמריקה שאין בה כביש מהיר שנכנס אל לב מרכז העיר או חוצה אותו.
העדות הפיזית היחידה לכך שהתוכנית הייתה קיימת אי פעם הם שני גשרים עיליים (ויאדוקטים) ליד פולס קריק, שנבנו לפני קריסת הפרויקט, וכיום מובילים בביטחון מלא משום מקום לשום מקום.
מה שהחליף את הכביש המהיר היה פילוסופיה שלמה של בניית ערים שמתכננים במקומות אחרים מכנים כיום, ללא אירוניה, ונקובריזם. עיר שמחויבת כל כך לכך שלא יחצו אותה במכונית, עד שהיא נבחרת שוב ושוב לאחד המקומות הטובים ביותר למגורים על פני כדור הארץ. הפקקים עדיין איומים. איש מעולם לא טען אחרת.
השעון: ונקובר שוכנת ב-49° צפון, והיא משלמת עבור הנוף. היום הארוך ביותר בשנה נמשך כ-16 שעות ו-15 דקות. הקצר ביותר נמשך כ-8 שעות 10 דקות. זהו הפרש של שמונה שעות בין יוני לדצמבר - אותם רחובות, אותן קואורדינטות, הפועלות כשני כוכבי לכת שונים בהפרש של שישה חודשים.
ולכן זה קצת מגוחך שוונקובר עדיין מחליפה את השעונים שלה פעמיים בשנה. קולומביה הבריטית כבר חוקקה להפסיק. היא מחכה שהחוף המערבי האמריקני יזוז ראשון, כי מחוז לא יכול לנטוש באופן הגיוני את שעון הקיץ בזמן שסיאטל עדיין עושה זאת. אז ונקובר מחכה - בחושך, בארבע ורבע אחר הצהריים.
מקורות והפניות
- CBC News, "How nixing a downtown freeway 50 years ago made Vancouver one of the world's most liveable cities"
- Literary Review of Canada, "The City That Could Have Been"
- Planetizen