הידעת?
צחקו על האיש שהמציא את שעון הקיץ, והוא רצה רק לתפוס עש
ב-15 באוקטובר 1895, פקיד בן עשרים ושמונה במשרד הדואר של וולינגטון קם מול האגודה הפילוסופית של וולינגטון וקרא מאמר שכותרתו On seasonal time-adjustment in countries south of lat. 30°.
שמו היה ג'ורג' ורנון הדסון. הוא היה אנטומולוג – ומצוין, מי שבסופו של דבר הרכיב את אוסף החרקים הגדול ביותר בניו זילנד. עבודתו בסניף הדואר הייתה עבודה במשמרות, מה שהותיר לו שעות אור כדי לצאת לחפש עשים. אבל בקיץ, החשכה הגיעה מוקדם מדי מכדי להיות שימושית לאחר יום עבודה רגיל.
אז הוא הציע את הפתרון הברור: הזיזו את השעונים קדימה שעתיים בין אוקטובר למרץ, ושוב אחורה לאחר מכן. הוא טען שכך ינוצל האור המבוזבז של שעות הבוקר המוקדמות, יפחית את "השימוש המופרז באור מלאכותי השורר כיום", ויעניק לאנשים "תקופה ארוכה של פנאי לאור יום... לקריקט, גינון, רכיבה על אופניים, או כל עיסוק אחר בחוץ הרצוי".
חברי האגודה צחקו עליו.
חבר אחד אמר שלא בא בחשבון לשנות מערכת שהייתה בשימוש במשך אלפי שנים. אחר שאל, ככל הנראה בציניות, האם שעונים יצטרכו שני סטים של מחוגים. שלישי כינה את הרעיון בלתי מדעי לחלוטין ובלתי מעשי.
הפרוטוקולים מתעדים את תשובתו של הדסון: הוא הצטער לראות שהמאמר זכה ללעג, הוא התכוון שיהיה מעשי, והוא זכה לתמיכתם של אלה שמבלים הרבה בחוץ.
ואז הוא חזר אל החרקים שלו.
השעון: הוא צדק, ועבר זמן רב מאוד עד שהדבר נעשה חשוב.
הדסון הציג מאמר שני ב-1898. באנגליה, וויליאם ווילט הגיע לאותו רעיון באופן עצמאי ופרסם את The Waste of Daylight ב-1907; הוא מת ב-1915 בלי לראות אותו מאומץ. גרמניה יישמה אותו לראשונה, ב-1916, כדי לחסוך בפחם בזמן מלחמה - ותוך שישה שבועות העתיקו תריסר מדינות צו מנהלי גרמני.
ניו זילנד עצמה לא העבירה את חוק שעון הקיץ עד 1927 - שלושים ושתיים שנים לאחר המאמר של הדסון. וכשהחוק הגיע סוף סוף, הוא קיבל שעה אחת, לא השתיים שביקש.
בשנת 1933 הוא היה המקבל הראשון של מדליית ט. ק. סיידי, שמומנה מכסף שגויס כדי להנציח את החוק הזה. ההספד שלו בכתבי החברה המלכותית משתרע על כ-1,700 מילים. שעון הקיץ אינו מוזכר ב-1,400 הראשונות שבהן. הוא זכור שם, ובצדק, כאדם שחקר חרקים.
כשליש ממדינות העולם עדיין מזיזות את השעונים פעמיים בשנה.
אוקלנד שוכנת ב-175° מזרח, על UTC+12, ועוברת ל-UTC+13 בכל קיץ – מחצית ממה שהדסון הציע – במדינה שבה נאמר לו שלא ניתן לעשות זאת. ניו זילנד הייתה המדינה הראשונה בעולם שאימצה רשמית זמן לאומי סטנדרטי, עוד ב-1868, וזו אולי הסיבה שהיא הייתה גם המקום הראשון שבו מישהו חשב ברצינות להזיז אותו.
ובגלל מיקומה על פני הגלובוס, אוקלנד היא בין הערים הראשונות על פני כדור הארץ שנכנסות בכל יום חדש.
מה שהופך אותה למקום הולם לסיים בו את הסיפור: אחת הערים הראשונות שמתחילות כל יום שייכת לפקיד דואר שרק רצה קצת יותר אור ערב כדי לצאת ולהסתכל על עשים, ואמרו לו לא להיות מגוחך.
מקורות והפניות
- ויקיפדיה, *George Hudson (entomologist)* (מאמר 15 באוקטובר 1895; הצעה של שעתיים; מאמר שני משנת 1898; מדליית T. K. Sidey 1933)
- No.8 Re-Wired, *Daylight Saving Time* (תגובות חברי האגודה: Maskell, Travers, Harding; תגובתו של הדסון)
- Nautilus, *The 19th-Century Entomologist Who Dreamed Up Daylight Savings* (הצהרה מלאה והצדקה של המאמר)
- HuffPost (אין אזכור של שעון קיץ ב-1,400 המילים הראשונות של ההספד)
- קטע מתוך *The Great Daylight Saving Time Controversy* (ניו זילנד הופכת למדינה הראשונה שאימצה זמן סטנדרטי ב-1868; מאמצי החקיקה של תומס קיי סיידי)
- PressReader/Whanganui Midweek (חוק שעון הקיץ 1927; הדסון מקבל שעה אחת במקום שתיים)