הידעת?
וינה בנתה שעון כדי לחגוג אימפריה, והוא התחיל לעבוד בשנה שבה הסתיימה האימפריה
עיריית וינה מחזיקה ב-כ-220,000 דירות.
הן נמצאות ביותר מ-2,300 בנייני עירייה ומשכנות למעלה מ-500,000 איש - מה שהופך את ממשלת העיר לבעל הבית העירוני הגדול באירופה. תוסיפו את כ-200,000 הדירות השיתופיות שנבנו בסבסוד עירוני ותגיעו לנתון בולט: איפשהו בין חצי ל-60% מכלל הווינאים גרים בדיור מסובסד.
רק כ-20% מתושבי וינה הם בעלי ביתם. עבור אוסטריה כולה הנתון הוא סביב 51%. וינה היא עיר של שוכרים, ונראה שהיא מרוצה מכך.
המצב הזה נבנה בכוונה, ולאט. הסוציאל-דמוקרטים ניצחו בבחירות הראשונות של וינה לאחר המלחמה ב-1919, וירשו עיר שבה הצפיפות הייתה כה חמורה עד שהשחפת כונתה "המחלה הווינאית". תוכנית הדיור הראשונה שלהם דיברה על 25,000 דירות בחמש שנים. בשנת 1935 התגוררו כ-11% מהאוכלוסייה בכ-400 שיכונים עירוניים. לאחר מלחמת העולם השנייה בנתה העיר עוד 96,000 דירות בין השנים 1947 ל-1970, והיא מעולם לא מכרה את מלאי הדירות – לא בשנות השמונים, לא בשנות התשעים, לא מאז.
קרל-מרקס-הוף, שנפתח ב-1930, משתרע על פני יותר מקילומטר ומכיל למעלה מ-1,200 דירות. בפתיחה אמר ראש העיר קרל זייץ כי "כשלא נהיה כאן, האבנים האלה ידברו בעדנו."
השעון: וכדאי לדעת את זה לפני שמסתכלים על מה שווינה הציבה על השעון המפורסם ביותר שלה.
בהוהר מרקט, הכיכר העתיקה ביותר של וינה, שעון ארט נובו משתרע על גשר של עשרה מטרים בין שני חצאי בניין של חברת ביטוח. הוא תוכנן על ידי הצייר פרנץ פון מאטש, בהזמנת חברת הביטוח אנקר, ונבנה בשנים 1911 עד 1914. הוא ידוע בשם שעון אנקר.
המנגנון הוא מצעד. 12 אישים היסטוריים - מרקוס אורליוס, קרל הגדול, מריה תרזה, היידן ואחרים - חוצים את לוח השעון שקוטרו ארבעה מטרים, אחד בכל שעה, לאורך כל היום. בצהריים כל השנים-עשר עוברים בזה אחר זה, כל אחד בליווי מוזיקה מהתקופה שלו. המופע נמשך כעשר דקות ועדיין מושך קהל בכל יום.
הוא נבנה כדי להצעיד את מאות שנות ההבסבורגים על פני גשר, פעם בשעה, לנצח.
ואז מלחמת העולם הראשונה עצרה הכל.
בין השלמתו לשנת 1918, השעון הופעל פעמיים בלבד. פעם אחת ביום הולדתו של הקיסר פרנץ יוזף ב-1915, ופעם אחת ביום הולדתו ב-1916. זהו זה. אנדרטה להמשכיות אימפריאלית, שהופעלה פעמיים כמחוות יום הולדת, במלחמה שפירקה את האימפריה אותה הנציחה.
שעון אנקר נכנס לפעולה סדירה ב-1918 - השנה שבה הפסיקה האימפריה האוסטרו-הונגרית להתקיים. בשנה שלאחר מכן, זכתה בעיר המפלגה שתקדיש את המאה הבאה לבניית 220,000 דירות.
הייתה התאמה אחת. מוזיקת הצהריים הייתה ההמנון הקיסרי. משלא נותרה אימפריה שיהיה לה המנון, הוא הוחלף במבחר מתוך הבריאה של היידן. המלחין נשאר אותו דבר - היידן כתב גם את ההמנון הקיסרי, והיידן הוא בעצמו אחת מ-12 הדמויות שחוצות את הגשר.
וינה היא אחת הערים הבודדות שבהן השעון המקומי הוא פיסת תיאטרון אזרחי ולא תשתית. שעון אנקר אינו מדויק עד לשנייה, לא מסתנכרן עם כלום ולא מנסה.
יש לו עבודה אחת, והיא משונה: להזכיר לכם, פעם בשעה וכמו שצריך בצהריים, שמאות שנים חולפות בין אם מישהו צופה או לא. האימפריה שעבורה נבנה נמשכה ארבע שנים לאחר גמר השעון. השעון פועל כעת כבר יותר ממאה.
מקורות והפניות
- ויקיפדיה, *רשימת Gemeindebauten בווינה* (220,000 דירות, יותר מ-2,300 בניינים, יותר מ-500,000 תושבים; 96,000 דירות 1947-1970)
- socialhousing.wien (~50% מהווינאים המתגוררים בדיור מסובסד; תוכנית ראשונה בשנות ה-20: 25,000 דירות בחמש שנים; שחפת ו"מחלת וינה")
- Foreign Affairs Review ו-Portside/Guardian (נתון של 60%; דמי שכירות מוגבלים ל-~440 יורו; 80% שוכרים)
- דוח GPLA Vienna (220,000 יחידות ~22% מסך המלאי; בנייה 1922-1980)
- דוח AEI (~11% מהאוכלוסייה ב-1935, ~400 Gemeindebau, 64,000+ דירות; 51% בעלות על בתים ברחבי אוסטריה)
- Housing Is A Human Right (קרל-מרקס-הוף באורך של יותר מקילומטר אחד, 1,200+ דירות; ציטוט מאת קרל זייץ ב-12 באוקטובר 1930)
- wien.info (אתר התיירות הרשמי של וינה) - פרנץ מאטש, 1911–1914, שתים עשרה דמויות, מצעד צהריים
- TravelGumbo, *Marking Time with Vienna's Ankeruhr* - עיכוב עקב מלחמה; הוא הופעל פעמיים בימי הולדתו של פרנץ יוזף ב-1915 וב-1916; מעבר לפעילות מלאה ב-1918; החלפת ההמנון הקיסרי ב*הבריאה* של היידן
- city-walks.info (גשר של 10 מ', לוח שעון של 4 מ', שען החצר פרנץ מוראווץ)