סיאול

הידעת?

חצי האי הקוריאני הזיז את השעון שש פעמים, ולא פעם אחת בגלל השמש

דרום קוריאה עברה את 100,000 בתי קפה בשנת 2022. כיום יש יותר בתי קפה במדינה מאשר חנויות נוחות.

בסיאול לבדה יש איפשהו בין 17,000 ל-18,000 בתי קפה רשומים - בערך אחד לכל 500 תושבים.

קוריאנים שותים כ-405 כוסות קפה לאדם בשנה, לפי Euromonitor. הממוצע העולמי הוא 152. זה יותר מכוס אחת ביום, כל יום, לכל גבר, אישה וילד במדינה, וזה שם את קוריאה במקום השני בעולם לנפש אחרי צרפת. כמה הערכות גבוהות יותר: המכון הכלכלי של קוריאה של אמריקה מעמיד אותו על 512 כוסות. בערך 75% מהמבוגרים הקוריאנים שותים לפחות כוס אחת ביום. קפה מהווה 30.8% משוק המשקאות הדרום קוריאני כולו - יותר ממשקאות מוגזים, ב-25.5%.

סטארבקס פתחה את הסניף הקוריאני הראשון שלה בסיאול ב-1999, בתוך אוניברסיטה לנשים.

אבל מספר בתי הקפה לא ממש מוסבר בכמות הקפה, והקוריאנים יגידו לכם זאת. ההסבר המשכנע ביותר שמציעים אדריכלים ועירוניסטים קוריאנים הוא פשוט יותר ומעט עצוב: הדירות קטנות, המשרדים אינטנסיביים ואין איפה לשבת.

בית קפה בסיאול הוא לא מקום שמוכר קפה. זה סלון שכור, במחיר לפי גביע, שבו סטודנט יכול ללמוד ארבע שעות, פרילנסר יכול לעבוד כל אחר הצהריים, ואף אחד לא יבקש ממך לעזוב.

השעון: שיושב בצורה מוזרה לצד השליטה המועטה של העיר הזו באופן היסטורי על השעות שלה.

השעון של סיאול הוזז שש פעמים בקצת יותר ממאה שנה - ב-1908, 1912, 1954, 1961, ובחציו הצפוני של חצי האי, ב-2015 וב-2018. אף אחד מהשינויים האלה לא בוצע בגלל שמישהו הסתכל בשמיים. הם נוצרו עבור ריבונות, עבור קולוניזציה, עבור דה-קולוניזציה, עבור יישור כלכלי, עבור סמליות ודיפלומטיה, בסדר הזה.

עיר שקונה את שעותיה בכוס, במדינה ששעותיה אופסו שש פעמים על ידי שש ממשלות.

בשנת 1434, תחת המלך סג'ונג, המדען ג'אנג יונג-סיל ועמיתיו בנו את Angbu Ilgu, שעון שמש שהפך לשומר הזמן הרשמי של הממלכה. זה קבע את הסטנדרט בהאניאנג - סיאול המודרנית - שעובד בערך UTC+8:27:52.

זו הפעם האחרונה ששעון קוריאני נקבע רק על ידי הסתכלות בשמים. הכל אחרי זה היה החלטה על משהו אחר.

• 1 באפריל 1908 - האימפריה הקוריאנית מאמצת לראשונה אזור זמן בסגנון מערבי: UTC+8:30, מבוסס על 127.5° מזרח. מבחינה אסטרונומית, זה בערך מתאים לחצי האי.
• 1 בינואר 1912 - תחת השלטון הקולוניאלי היפני, המושל הכללי מעביר את קוריאה ל-UTC+9, קו האורך ה-135, התואם ליפן.
• 21 במרץ 1954 - ממשלתו של הנשיא סינגמן רי חוזרת ל-UTC+8:30, משחזרת את קו האורך הפרה-קולוניאלי.
• 10 באוגוסט 1961 - חזרה ל-UTC+9, תוך ציון יעילות ניהולית ותיאום עם שותפי סחר וכוחות בעלות הברית.
• 15 באוגוסט 2015 - צפון קוריאה עוברת ל-UTC+8:30 וקוראת לה שעון פיונגיאנג, מתוזמן ליום השנה ה-70 לשחרור. במשך שלוש השנים הבאות היא המדינה היחידה בעולם בקיזוז זה.
• 5 במאי 2018 - בעקבות הפסגה הבין-קוריאנית, השעונים הצפון קוריאניים הולכים קדימה 30 דקות בשעה 23:30 ב-4 במאי, חוזרים ל-UTC+9 ומתיישרים מחדש עם סיאול.

השעון: שימו לב למה שחסר ברשימה הזו.

אף אחד מששת השינויים האלה לא בוצע בגלל שמישהו הסתכל החוצה. הם נוצרו לריבונות, לקולוניזציה, לדה-קולוניזציה, לכלכלה, לסמליות ולדיפלומטיה - בסדר הזה.

והנה החלק החד ביותר. סיאול שוכנת ב-127° מזרח. המרידיאן הנכון מבחינה אסטרונומית לקוריאה הוא 127.5 מעלות - התקן שאומץ ב-1908 ושוחזר ב-1954.

לפיכך, לחצי האי היה אזור הזמן הנכון פעמיים, וויתר עליו פעמיים.

סיאול פועלת היום על UTC+9 והיא מקדימה בערך שלושים ושתיים דקות מהשמש שלה - וזה, בסופו של דבר, הדבר הכי פחות מעניין בשעון שהוזז שש פעמים על ידי שש ממשלות משש סיבות שונות לחלוטין.

אור יום שנתי