הידעת?
סמואה חצתה את קו התאריך פעמיים, בכיוונים מנוגדים, מאותה סיבה
בשנת 1889 הגיע לסמואה סופר סקוטי עם ריאות כושלות בחיפוש אחר אקלים שישאיר אותו בחיים. הוא קנה 314 אקר (כ-1,270 דונם) במורדות הר ואאה שמעל אפיה ובנה בית שכינה ואילימה – בסמואית "חמישה מים".
בבית היו חמישה חדרי שינה, ספרייה, אולם נשפים, פסנתר כנף, מפת שולחן שניתנה על ידי המלכה ויקטוריה, פסל עירום שנתן רודן עצמו, וגם - באזור הטרופי, בקו רוחב 13° דרום – האח הפעילה היחידה בסמואה.
הסופר היה רוברט לואיס סטיבנסון, שכתב את אי המטמון ואת ד"ר ג'קיל ומר הייד. הסמואים קראו לו טוסיטלה, מספר סיפורים. הוא למד את השפה, התייצב לצדם נגד השלטון הקולוניאלי ומת שם ב-1894 בגיל ארבעים וארבע - לא מהשחפת שממנה בא להימלט, אלא מדימום מוחי.
מה שקרה אחר כך הוא החלק ששווה לספור. המקומיים בנו את ארונו בידיהם ושמרו על גופתו במשך הלילה. למחרת פרצו כ-200 סמואים שביל באורך אלף רגל (כ-300 מטר) במעלה הר ואאה כדי שאפשר יהיה לשאת את הארון לפסגה, בעבודה במשמרות מתחלפות. הם קראו לו דרך הלבבות האוהבים. הוא נקבר סמוך לפסגה, במקום המשקיף על האוקיינוס, תחת כתובת שנלקחה מאחד משיריו שלו.
סטיבנסון חי בסמואה כבר שלוש שנים כאשר המדינה עברה את קו התאריכים הבינלאומי בפעם הראשונה - ושם הסיפור הזה מתחיל כמו שצריך.
ב-1892, סוחרים אמריקאים שכנעו את מלך סמואה להעביר את האיים מהצד המערבי של קו התאריכים הבינלאומי לצד המזרחי, כדי שסמואה תחלוק שבוע עבודה עם קליפורניה.
כדי לבצע את הקפיצה, סמואה נאלצה לחזור על יום. התאריך שנבחר היה 4 ביולי. סמואה חגגה את יום העצמאות האמריקאי פעמיים ברציפות.
119 שנים מאוחר יותר, היא חזרה לאחור.
עד 2011 החשבון התהפך. בערך 70% מהמסחר של סמואה היה עם אוסטרליה, ניו זילנד ואסיה; רק כ-15% היו עם ארצות הברית. והפיגור של יום פירושו היה הפסד של משהו כמו שני ימי עסקים בכל שבוע. כפי שניסחה זאת ההנהגה במדינה בזמנו: בעוד יום שישי בסמואה, זה כבר שבת בניו זילנד - ובעוד הסמואים נמצאים בכנסייה ביום ראשון, סידני ובריסביין חזרו לעבודה.
אז סמואה העבירה חוק ביוני 2011, ובחצות ביום חמישי 29 בדצמבר, השעון עבר ישר לשבת 31 בדצמבר.
יום שישי 30 בדצמבר 2011 לא קרה בסמואה.
הוא גם לא התקיים בטוקלאו, שאוכלוסייתה כ-1,500, שעשתה את אותה קפיצה באותו לילה. 186,000 אזרחי סמואה הלכו לישון ביום חמישי והתעוררו בשבת, לאחר שעברו מ-UTC−10 ל-UTC+14 (שעון קיץ; מ-UTC−11 ל-UTC+13 בשעון החורף) – תזוזה של עשרים וארבע שעות ברגע אחד.
הממשלה קבעה שכל מי שהיה אמור לעבוד ביום שלא התקיים יקבל עליו שכר מלא.
המונים התאספו במגדל השעון באפיה. היו סירנות, זיקוקים, צופרי מכוניות, פעמוני כנסייה ותפילות. הונפק בול דואר ועליו הכיתוב into the future (אל העתיד).
השעון: ההשלכות עדיין נראות על המפה.
סמואה האמריקנית לא עברה. היא שוכנת במרחק של כמאה קילומטרים משם וכעת נמצאת בפיגור של יום אחד בדיוק: אותה שעה בשעון, תאריך אחר. שייט קצר בין השניים חוצה תאריך לוח שנה שלם.
ומעמדה של סמואה בעולם התהפך. היא הייתה בין המקומות האחרונים על פני כדור הארץ שראו כל יום חדש. כעת היא בין הראשונים - המדינה שבעבר סיימה את יום העולם מתחילה אותו כעת.
הייתה תוצאה אחת שאיש לא תכנן לה. הקהילות האדוונטיסטיות של היום השביעי בסמואה מצאו את עצמן חלוקות בשאלה איזה יום הוא כעת השבת האמיתית, מכיוון שמחזור שבעת הימים שהם שמרו כבר לא התאים ללוח השנה שסביבם.
סמואה הזיזה את התאריך שלה פעמיים, ובשתי הפעמים מאותה סיבה: להיות ערה באותן שעות כמו שותפות הסחר שלה. ב-1892 המשמעות הייתה להרוויח יום. ב-2011 – לאבד אחד.
מקורות והפניות
- ויקיפדיה, *מוזיאון רוברט לואיס סטיבנסון* (314 אקר; חמישה חדרי שינה, ספרייה; האח היחיד הפועל בסמואה; פסל רודן ומפת שולחן המלכה ויקטוריה; טוסיטלה)
- Cemetery Travel (כביש שנפתח על ידי 200 סמואים ביום אחד; "דרך הלבבות האוהבים"; נושאים בתורות)
- Frommer's (שם ורקע הדרך)
- רשות התיירות של סמואה (סיבת המוות הייתה דימום מוחי, לא שחפת)
- Britannica, *Apia* (גובה הר ואאה)
- CBS News ו-CBC (ליל ה-29 בדצמבר 2011; 186,000 סמואים ו-1,500 טוקלאוים; חגיגות במגדל השעון באפיה; הבול "into the future")
- Christian Science Monitor (היפוך 1892 ונחגג פעמיים ב-4 ביולי)
- Fox News (חוק יוני 2011; צו על שכר מלא עבור ימים שלא עבדו)
- Geography Worlds (UTC−11 עד UTC+13; 70%/15% התפלגות של מסחר; מרחק מסמואה האמריקאית; חלוקת שבת בקהילות אדוונטיסטיות)
- NBC News (נימוקיו של ראש הממשלה)